ירושלים של זהב

חייבת לשתף אתכם,

בחוויה שהיתה לי בביקורי בירושלים.

אכן הגעתי לעיר הבירה,

על מנת ללוות מישהי בתהליך הסידור בביתה.

נכנסתי לירושלים מבלי לדעת כל רקע,

על השכונה אליה נכנסתי ,

וגם לא ידעתי מהו

רקע המשפחה אליה אני מגיעה.

ידעתי נתונים אינפורמטיביים,

כחלק משיחת היכרות טלפונית,

שאני עורכת עם לקוחותיי, אך לא מעבר.

השכונה אליה נכנסתי היתה מיוחדת.

בנייני אבן ירושלמיים מרהיבים ביופיים

משתרעים על רחובות שלמים.

חלונות בצורת קשתות,

בעיטור אבנים ירושלמיות גם כן.

נכנסתי לבית .

צנוע ביותר,

עמוס על כל חלקיו.

באויר ריח טיגון לא מוכר לי.

חזרתי לרגע אל האוטו שלי,

כדי להביא קופסאות לסידור ארונות.

וכשהרמתי את עיניי ,

הבחנתי שאני בלב ליבה,

של שכונה דתית, חרדית.

לרגע עצרתי כדי להבין

ולספוג את האווירה סביבי.

אמהות צעירות עם פיאות,

הולכות בשולי המדרכה,

ידיים עמוסות בעגלות קניות

ותינוקות על הידיים.

בעלי מקצוע ברחובות כולם חובשי כיפה.

נכנסתי חזרה לבית,

והתחלנו את הסאשן הראשון,

שמתחיל בבגדים.

נתקלתי בביגוד שלא נתקלתי בו עדיין

בליווים האישיים שלי.

ביגוד שנקנה בחנויות חרדיות,

כדי לשמור על צניעות.

קיפלתי עם הלקוחה שלי,

בגדים שלא יצא לי עוד לקפל,

כגון חצאיות יום יום,

חצאיות שבת, בגדי פסח. ולכל בגד יש את העליונית התואמת

כדי לשמור צניעות וכו'.

לאותו בית נכנסים אנשי מקצוע,

רק מאותה קהילה,

כולם חובשי כיפה, דוברים אנגלית

עם מבטא שבהתחלה היה זר לי,

אך לאחר שהתעניינתי במבטא,

הבנתי שהמקור הינו ברוקלין.

וכמו שכתבתי כבר

באחד הפוסטים האחרונים שלי,

שכאשר אני נכנסת לבית, אין גבולות.

הכל פתוח, הכל נגלה לעיניי

מהניואנסים הקטנים עד הגדולים,

ואני נחשפת לכל דבר,

לקשר בין בני הבית, לאווירה, להרגלים.

מה אני אגיד לכם,

זו היתה חוויה מרתקת.

מה הסבירות שאני, סיון מבית חילוני

החיה חיים חילוניים לגמרי ,

תמצא את עצמה,

בלב ליבה של התנהלות ביתית חרדית/ דתית?

אלו הרגעים בהן,

אני כל כך מודה על העבודה שלי,

שמפגישה אותי,

עם הפסיפס האנושי הכה מגוון,

שיש סביבינו במדינתנו הקטנטונת.

ולולא העבודה שלי,

לא יודעת אם הייתי חווה את מה שחוויתי.

מחכה לחוויות הבאות עם אותה משפחה.