סיון גונן31 בינו׳ 2020זמן קריאה 1 דקות"ביתו של האדם מבצרו"עודכן: 2 בפבר׳ 2021מה שקורה בחוץ הוא לא בשליטתנו, מה שקורה בפנים, בביתנו, הינו בידיים שלנו אתמול הגעתי לליווי אישי,בקיבוץ בדרום הארץ.טיול שאותו אני עושה בשמחהמרמת הגולן,כאשר מישהו מוכן ובשל,לעשות את השינוי המהותי,בתהליך אותו אני מלווה.איזה קיבוץ יפיפה,כל כך הרבה טבע וירוק,וכשיש שקט, אפשר לשמוע,את העלים נושרים מהעצים.הקיבוץ ממוקם באיזור עוטף עזה,קרוב ממש לשדרותואשקר לכם אם אגיד,שכאשר ראיתי את השלט שדירות,זה לא עשה לי עירבול בבטן.שדרות עבורי היה מקום,שעליו שמעתי רק בחדשות,אבל הנה, אני פה ועזה דיי קרובה,ועל אף החשש באויר,מפגש זה היהאחד המפגשים המדהימים שחוויתי.הגעתי לבית של משפחה מהממת,והאמא שעושה איתי את הליווי,לא רק שהיא מקסימה ומיוחדת, התחושה איתה הייתה, כאילו אנחנו מכירות שנים,וזה תמיד כיף גדול שיש חיבור ומפגש,שפשוט אמור היה לקרות.במהלך הליווי ספרה ליאיך החיים בקיבוץ,איך הילדים גדלים פה, הקהילה, האתגרים, והפחד לכל קריאה של צבע אדום.הערצתי אותה שעל אף הקשיים,היא אוהבת את הקיבוץ בנשמתה,אוהבת לגור בו עם משפחתה,והאור בעיניים שלה,כשדיברה על הקיבוץ,אמר את הכל.בדרך חזרה הביתה,היה לי הרבה זמן להרהר,במפגש המיוחד שלנו,ועל קיבוץ המדהים אליו הגעתי,דרך העבודה שלי,שתמיד מזמנת עבורי מפגשים,מעוררי השראה. במהלך הירהוריי בנסיעה,דיברתי עם חברה חכמה במיוחד,והיא סיפרה לי על משפט מפורסם,שהוא חוק בריטי מ-1628 שאומר״ביתו של האדם מבצרו״(אדוארד קוק, משפטן אנגלי).והמשפט, פשוטו כמשמעו,הבית שלנו, זה המבצר שלנו,הבטחון שלנו, השקט שלנו,המרחב הכי פרטי,בו אנו מרגישים מוגנים.וזה גרם לי להפנים עוד יותר,שמה שקורה בחוץ- אינו בשליטתנו,מה שקורה בפנים בתוך הבית שלנו,נתון לשליטתנו.השקט בפנים לא מתערער,גם עם החוץ רועש וסוער.וכשיוצרים סדר במבצר שלנו,זה ממלא אותנו בשקט ושלווהותחושת בטחון יקרה מפז.לסיכום חשוב לזכור,שבהסטוריה שלנו כיהודים,נדדנו במשך שנים רבות,ממקום אחד לשני,וחיפשנו שייכות,וסכנות תמיד ארבו לנו,וגרמו לנו לנדוד לנקודה הבאה.והיום שיש לאדם את ביתו,זה כל עולמו,מבצרו, חלקת האלוהים שלו,וכבר אין צורך לנדוד יותר.שימרו על המבצר שלכם, טפחו אותו,דאגו לו,השקיעו בווהוא ימלא אתכם באהבה ובטחון חזרה.
מה שקורה בחוץ הוא לא בשליטתנו, מה שקורה בפנים, בביתנו, הינו בידיים שלנו אתמול הגעתי לליווי אישי,בקיבוץ בדרום הארץ.טיול שאותו אני עושה בשמחהמרמת הגולן,כאשר מישהו מוכן ובשל,לעשות את השינוי המהותי,בתהליך אותו אני מלווה.איזה קיבוץ יפיפה,כל כך הרבה טבע וירוק,וכשיש שקט, אפשר לשמוע,את העלים נושרים מהעצים.הקיבוץ ממוקם באיזור עוטף עזה,קרוב ממש לשדרותואשקר לכם אם אגיד,שכאשר ראיתי את השלט שדירות,זה לא עשה לי עירבול בבטן.שדרות עבורי היה מקום,שעליו שמעתי רק בחדשות,אבל הנה, אני פה ועזה דיי קרובה,ועל אף החשש באויר,מפגש זה היהאחד המפגשים המדהימים שחוויתי.הגעתי לבית של משפחה מהממת,והאמא שעושה איתי את הליווי,לא רק שהיא מקסימה ומיוחדת, התחושה איתה הייתה, כאילו אנחנו מכירות שנים,וזה תמיד כיף גדול שיש חיבור ומפגש,שפשוט אמור היה לקרות.במהלך הליווי ספרה ליאיך החיים בקיבוץ,איך הילדים גדלים פה, הקהילה, האתגרים, והפחד לכל קריאה של צבע אדום.הערצתי אותה שעל אף הקשיים,היא אוהבת את הקיבוץ בנשמתה,אוהבת לגור בו עם משפחתה,והאור בעיניים שלה,כשדיברה על הקיבוץ,אמר את הכל.בדרך חזרה הביתה,היה לי הרבה זמן להרהר,במפגש המיוחד שלנו,ועל קיבוץ המדהים אליו הגעתי,דרך העבודה שלי,שתמיד מזמנת עבורי מפגשים,מעוררי השראה. במהלך הירהוריי בנסיעה,דיברתי עם חברה חכמה במיוחד,והיא סיפרה לי על משפט מפורסם,שהוא חוק בריטי מ-1628 שאומר״ביתו של האדם מבצרו״(אדוארד קוק, משפטן אנגלי).והמשפט, פשוטו כמשמעו,הבית שלנו, זה המבצר שלנו,הבטחון שלנו, השקט שלנו,המרחב הכי פרטי,בו אנו מרגישים מוגנים.וזה גרם לי להפנים עוד יותר,שמה שקורה בחוץ- אינו בשליטתנו,מה שקורה בפנים בתוך הבית שלנו,נתון לשליטתנו.השקט בפנים לא מתערער,גם עם החוץ רועש וסוער.וכשיוצרים סדר במבצר שלנו,זה ממלא אותנו בשקט ושלווהותחושת בטחון יקרה מפז.לסיכום חשוב לזכור,שבהסטוריה שלנו כיהודים,נדדנו במשך שנים רבות,ממקום אחד לשני,וחיפשנו שייכות,וסכנות תמיד ארבו לנו,וגרמו לנו לנדוד לנקודה הבאה.והיום שיש לאדם את ביתו,זה כל עולמו,מבצרו, חלקת האלוהים שלו,וכבר אין צורך לנדוד יותר.שימרו על המבצר שלכם, טפחו אותו,דאגו לו,השקיעו בווהוא ימלא אתכם באהבה ובטחון חזרה.
.png)
