איך התגברתי על אחד הפחדים הגדולים שלי

הפחד רק מחכה שנתמיר אותו לאומץ

למרות שטיילתי לבד בעולם,

ולמרות שגרתי שנים בחו"ל

ועשיתי דברים דיי אמיצים,

נראה לי....

עדיין, אחד הפחדים הגדולים שלי

ואגב עליו אני עובדת עד היום

הוא, ללכת לאיבוד

ולאבד אוריינטציה סביבי.

ולדעתי, הסיבה

שאני אוהבת להתעסק

בסדר וארגון בבית ובכלל נובעת מכך

שזה נותן לי בטחון, שקט...

אני לא הולכת לאיבוד בחפצים שלי

וזה נותן בעין ובתחושה הפנימית

ש....ק....ט......

אני חושבת שמאז שהפכתי לאמא,

נעשיתי יותר פחדנית.

אני חושבת על הדברים שעשיתי

בצבא, אחרי הצבא,

כשגרתי באוסטרליה,

אין סיכוי שהייתי עושה אותם היום.

ועם זאת, האמהות חידדה לי,

את הפחדים שלי.

היום אני מזהה אותם,

ולא מחביאה אותם מתחת לשטיח.

אני יודעת שהם שם כדי

שאדייק את מסע חיים שלי,

ואתמיר את הפחד לאומץ.

פעם, כשהייתי הולכת לאיבוד,

נגיד בנהיגה באוטו,

הדופק שלי היה עולה

בשנייה ל- 200,

הידיים היו מתחילות להזיע

והחשיבה מתערפלת.

ולכן, לא הייתי

מרחיקה לכת בנהיגה.

הייתי נוסעת גג

נסיעה של שעה וחצי ורק

כשאני יודעת את הדרך

בעיניים עצומות.

ואם הייתי רוצה לנהוג לתל אביב,

למרכז, לחברות שגרות רחוק ממני,

זה פשוט לא היה קורה..

הייתי מוותרת על כך מראש.

ולא משנה שבימים אלו היה כבר

את ידידינו waze.

שאני אסמוך עליו?

ומה אם הוא ייקח אותי

בדרך לא דרך?

כשנסעתי לניו-יורק

לעשות את ההסמכה

אצל קון- מארי, עד אז

לא היה אדם שלמד את ניו-יורק,

יותר ממני.

נכנסתי לגוגל map

למדתי את הרחובות,

הסתכלתי בגוגל בלייב על הרחובות

ולמדתי בתאוריה את הדרך שלי

מהמלון לסמינר..

ומי שעשה בגרות בביולוגיה יבין,

שעשיתי חתיכת ביוטופ על ניו-יורק

(ביוטופ זה עבודת מחקר לבגרות).

מי שהיה בניו- יורק גם יודע,

שאין יותר קלה ממנה.

הרחובות ממוספרים במספרים

עולים ויורדים, אפילו אין שמות לזכור.

אבל הנתון הזה לא הרגיע אותי

ואת הביוטופ עשיתי בכל מקרה..

כשהגעתי לניו- יורק,

הכל היה בסדר.

ותבינו, גרתי 4 שנים בסידני,

בלי שום בעיה להתרוצץ,

להחליף רכבות וכו'....

אבל ברגע שהגעתי למקום חדש,

הביטחון מתערער

ואני צריכה לבנות אותו מהתחלה.

כשהתחלתי לעבוד בליווים בבתים,

היה עליי להגיע

למקומות ספציפיים בארץ.

ואני זוכרת שעמרי (בן הזוג שלי) אמר לי,

שזה הזמן לסמוך על ה waze

כי אין סיכוי שהוא

לוקח ומחזיר אותך מליווים.

בנקודה זו, הבנתי

שהגעתי לנקודת מפנה רצינית.

הבנתי שפחד שלי, משתק אותי

וגורם לי לא לעשות

את הדבר שאני רוצה מכל,

להגשים את עצמי....

הפחד הזה פוגע בעצמאות שלי,

ביכולת שלי לנתב לעצמי,

תרתי משמע,

את הדרך שלי...

והאמת, שאין סיבה כי:

מה הדבר הכי נורא שיכול לקרות לי,

אז אני אלך לאיבוד, ואז??

בסוף, אני אמצא את דרכי חזרה.

וכך החלטתי שאני סומכת על ה-waze,

לפעמים יותר מידי.....

כי לא פעם ולא פעמים

הגעתי לדרך לא דרך,

אבל פגשתי אנשים טובים

באמצע הדרך

שעזרו לי וכיוונו אותי

והצלחתי למצוא את דרכי חזרה.

היום, כאני נכנסת לאוטו,

אני כותבת את הכתובת ב- waze,

שמה לי איזה פודקאסט,

ומחכה לרגע להיכנס לאוטו

ולהיות רק בשקט שלי.

היום הנסיעות הפכו לכיף אמיתי,

והיום, כבר אין מקום בארץ

שאני לא מגיעה אליו..

זה מצחיק שחברתי הטובה

קוראת לי "בילי בדרכים"....

אבל לפני 4 שנים,

זה ממש היה רחוק מהמציאות שלי.

זה כיף להתמיר את הפחד,

ולגלות בדיעבד,

שמה שפחדתי ממנו שנים,

היום כבר לא מדאיג אותי.

אני לא אשקר לכם,

עדיין אני יכולה להפתיע את עצמי,

ולחזור לדפוסים ישנים של פחד

בסיטואציה מסוימת,

של "ללכת לאיבוד"

אבל זה הרבה פחות מפחיד מבעבר

וגם יש לי את היכולת,

"לחזור למסלול" יותר בקלות.

לכן, כשאני מדברת עם מתעניינים,

שמתקשרים אליי בנוגע לליווים,

סדנאות ותהליכים שאני מעבירה,

בנוגע לסידור וארגון הבית,

והם מספרים לי על הפחדים שלהם כמו:

אני מפחדת לשחרר

אולי יום אחד אצטרך את זה,

אני מפחד שזה לא יחזיק מעמד,

אני מפחד שזה לא יעבוד,

אני מפחדת לחזור לדפוסים ישנים,

אני מפחד להישבר בתהליך,

אני מפחדת מסדנת זום און ליין,

אני ממש לא טכנולוגית

וכן הלאה..... לא חסר לנו פחדים....

אני מאוד מבינה את הפחדים

וחשוב שאנחנו נזהה אותם,

נגיד אותם בקול מצד אחד,

ומצד שני נבין, שהם כאן,

כדי שאנחנו נתמיר אותם,

לדבר החדש...

ובמקום שהם ישתקו אותנו,

הם יגרמו לנו לגדול ולהתרחב.

וכמו שתמיד אומרים,

אם לא ננסה, לא נדע....

מה כבר יש לנו להפסיד...

לפעמים פשוט צריך לקפוץ למים

ולהגיד לעצמנו

דיי לתת לפחד לנהל אותי.

נכון, שזה לא יהיה פשוט,

כי כל הזמן יהיה משהו בראש

שיזכיר לנו את הפחד שוב ושוב,

אבל ברגע שנהייה עקביים,

וניצור משהו חדש בחשיבה שלנו,

גם הפחד יבין שיצרנו לגביו,

סיפור אחר בראש שלנו

ואז סביר להניח,

שהוא יעזוב אותנו בשקט.

אז לכל מי שמפחד,

לצאת למסע הסדר בבית,

אני רוצה להגיד לכם,

שאם תצטרפו אליי,

תדעו שאתם בידיים בטוחות.

אוביל אתכם עם

הרבה אמפתיה והבנה,

בקצב שלכם למקום בטוח.

מוזמנים להצטרף אליי

למסע שמתחיל ממש עוד מעט.

לפרטים כנסו ללינק

https://www.kimonoisrael.co.il/online-mesadrim-pre

או כתבו לי מייל לכתובת

info@kimonoisrael.co.il

ואחזור אליכם,

באהבה

סיון גונן.