מהו הקשר בין אריסטו, הרמב"ם, וקון- מארי

למה מינימלזם הוא לא השפע החדש?

יצא לכם כבר לשמוע את המשפט הטרנדי ״מינימליזם זה השפע החדש?״ ואת התאוריה

שעל מנת להיות מאושר, יש לחיות עם כמה שפחות חפצים ורק עם מה שצריך? אם כבר, אז רצוי להוציא מהלקסיקון גם את המילים קניות או שופינג.

אז לי יש כמה דברים להגיד בנושא. אתחיל שלפעמים בסדנאות ובליווים האישיים שלי בבתים, אנשים שואלים אותי: ״סיון, תגידי לי כמה חולצות צריך בארון? כמה מכנסיים? תני לי מספר״...

ואני תמיד מחזירה את השאלה למי שעומד מולי, כי התשובה היא אינדבידואלית ועל מנת לעבור תהליך אמיתי, לדעת לשחרר, ולדייק בכמות החפצים

שאיתם אנו חיים, כל אחד ואחת צריכים למצוא את הדיוק האישי שלהם שנותן להם אושר ומסב שמחה. וכמו שימימה (חשיבה הכרתית) אומרת ״תדייקי.. תדייקי עד שתדייקי״.

לכן כאשר יש תורות מסויימות שאומרות שאדם צריך 15 חולצות ו- 10 זוגות מכנסיים ( ואל תתפסו אותי במילה), אני באופן אישי, לא מאמינה בזה ולדעתי לטווח הארוך זה מייצר דווקא תיסכול, כי ההחלטה והדיוק לא באה מאותו אדם אלא מגורם חיצוני, שלא מכיר אותו ושמכתיב עבורו, ולכולם באופן גורף, כמה הוא צריך.

מבחינת להיות מוקפים רק במה שאנחנו צריכים, גם פה זה גורם לי להרים גבה.. מצד אחד, תמיד אני אומרת שכאשר המציאו את המילה פרקטי, כנראה עמדתי ממש ליד כי אני פריקית של פרקטיקה אבל.... ויש פה אבל גדול כי לי זה נראה קצת חבל שיהיה לי בגד, שהוא רק עונה למשבצת הפרקטיקה והוא סוגר לי איזה צורך, קוד לבוש לעבודה/ בגד להתאמן איתו... וזהו. וגם לא קניתי, או קיבלתי אותו בגלל שאהבתי אותו ובגלל שהוא שימח אותי.

לכן כשמחליטים על משהו רק ממקום פרקטי

ורק לפי מה שצריך ללא כל קשר לתחושה שלנו בפנים, זה כאילו להוצי,

את השמחה מהדבר והחפץ מאבד את הייחודיות שלו עבורנו וכך גם הסביבה שמקיפה אותנו.

ולכן שקון מארי אומרת שזה ממש חבל לחיות חיים שלמים בבית מוקפים בחפצים

שאנחנו לא אוהבים ואפילו לא להיות מודעים לכך, זו אמירה שאני ממש מתחברת אליה ועל מנת שהיא תשב לי בול,

הבנתי...... שכדי לחיות בבית מאושר ושמח שעושה לנו טוב בלב, נוסחת הקסם היא: להיות מוקפים בחפצים שאנו גם אוהבים וגם ופרקטיים עבורינו.

עכשיו לגבי קניות, גם אני מדברת הרבה על צרכנות נכונה, מדוייקת ועל לא לקנות סתם ולהתפתות למבצעים שגורמים לנו להעמיס את הבית...

אבל גם פה,

לא צריך ללכת לקיצון ולסגפנות צרכנית.

כשאני קונה,

אני ממש נהנית מהקניה, נהנית מהחוויה,

ולא מרגישה בזבזנית. כי ברגע שאני קונה

ממקום של צורך ורצון ולא ממקום של קניה רגעית , קנייה על הדרך, ללא מחשבה אם אני באמת צריכה, אני צורכת מתוך מקום שקול ומדוייק, ואגב תמיד משחררת משהו מנגד. לדוגמא, אם קניתי סט צלחות חדש, אשחרר את הישן...

עכשיו, לא אני המצאתי את תאוריית ״שביל הזהב״. חכמים ממני דיברו עליה מימים ימימה, הראשון היה אריסטו, הפילוסוף היווני ואחריו הרבמ״ם שהושפע מאריסטו וקרא לשביל הזהב ״הדרך האמצעית״, הדרך לחיים מאוזנים ומאושרים שאומרת בכמה מילים שאם אדם רוצה להגיע לאיזון בנפשו עליו להתרחק מהקיצון, מהקצוות.

ולפי גישתם של אריסטו והרמבם, ״שנייהם מזיקים לאדם״ מחסירים ממנו או מעמיסים עליו תלוי לאיזה צד של הקיצון הולכים ולכן צריך להגיע בכל דרך, למידה נכונה ומאוזנת, נקודת האמצע בין השניים שם יש מרגוע, שקט, שלווה אמיתית.

בכל תחום בחיים שלנו, אני מאמינה שהמסע שלנו תמיד קשור למציאת האמצע ולפעמים צריך לאתגר את עצמנו ולשהות קצת בקצוות, עד שמרגישים לא נוח ואז.... לוקחים צעד אחורה, קדימה,

במסע לקראת האמצע.

חשוב לי להגיד

שגם כאשר אני מלמדת את שיטת הסידור היפנית בהשראת השיטה של קון- מארי, אני מדגישה את החשיבות ליישום שלבי השיטה

ממקום של חיבור. ואם יש שלבים בשיטה שאליהם מתחברים פחות, לקבל את זה

ולאפשר לעצמכם לא לקבל

מטודה/ שיטה על עי-וור (כמו שאומרים). חשוב לשאול שאלות לאורך התהליך, לשחרר מתי שצריך ולכבד את הבשלות העכשווית שלנו בתהליך.

ואם את/ה מחפש/ת לעבור

תהליך מכיל, מקבל,

בקצב נכון ומדוייק עבורך

לשאול שאלות לאורך כל הדרך,

לחוות את האתגרים ואת השימחה

ולמצוא את דרך האמצע

או את שביל הזהב שלך,

אז זה הזמן שנעמיק את ההיכרות בינינו

מה שנותר הוא לכתוב לי

הודעה למייל זה

info@kimonoisrael.co.il

וביחד נמצא את שביל הזהב שלך