פרידה בארון הבגדים, האמנם?

לכל ארון בגדים הסיפור הייחודי שלו

בכי, פורקן, כאב, פרידה,

הינו חלק בלתי נפרד

מהרגשות שעולים

כחלק מתהליך הליווי האישי,

של סידור הבית, אותו אני מלווה.

לקוחות שלי מספרים,

שאחד המאפיינים המעניינים

בתהליך הליווי,

הוא שלא כך כך מצפים

לרובד העמוק,

והוא כאילו מגיע לביקור,

ללא הודעה מוקדמת.

אך לאחר זמן מה,

מבינים שביקורו,

לא כך סתם קרה במקרה.

לכאורה, סידור בית, נכון?

כמה עומק יש בסיפור הזה?

ואכן כל פעם,

זה מפתיע גם אותי מחדש,

העוצמות, השיחות,

ההבנה שמתבהרת

כתוצאה מתהליך הליווי,

המאופיין בפרידה מוחשית,

דרך החפצים שלנו.

הרבה פעמים כתבתי,

שמאחורי כל חפץ ישנו סיפור,

ולפעמים מאחורי חפץ מסויים

ישנו סיפור על אדם,

שהיה משמעותי בחיינו,

וחפציו מכילים הרבה זכרונות עבר,

שמעלים רגש רב, כאב, געגוע.

לפעמים הבגד

מזכיר לנו תקופה שעברה לה,

של מי שהיינו פעם,

או החלטות שקיבלנו פעם

כמו למשל,

לא לעבוד בעבודה מסויימת,

כי היא לא מייטיבה

עם מקומנו בעכשווי,

ואז פעולת שחרור הבגדים

אותם נהגנו ללבוש

לאותה עבודה לא מייטיבה,

מזמנת עבורינו אפשרות

לסגור מעגל,

ממקום יותר שלם ומודע

דרך ארון הבגדים.

גם במקרה של מחלה,

ישנם בגדים שנלבשו,

לפני שהמחלה הגיעה,

ופתאום שאנו נתקלים בהם

בעת מיון הבגדים,

ישנה הכרה פיזית דרך הבגדים,

של השינוי שעברנו,

על השינוי שהגוף שלנו עבר,

של איך התמודדנו

עם מה שבא לפיתחנו.

ודרך ארון הבגדים,

הכל צף ועולה,

ע"מ להשתחרר ולשחרר אותנו,

לפעמים רק כדי,

שנקבל את מקומנו בעכשווי.

ולפעמים רק כדי לתת לנו את המקום,

לבכות, לשחרר, להפרד.

ואז גם השחרור הפיזי הופך להיות,

הרבה יותר קל.

כי הזכרונות הסנטימנטליים הם שלנו,

הם חלק מפסיפס חיינו,

ממה שמעצב אותנו,

וברגע שאנו מבינים,

ונותנים ביטוי לרגש,

ונותנים ביטוי לפרידה,

אפשר לשחרר בהדרגה

ולנשום לרווחה.

לסיום ארצה לשתף אתכם,

בשירה היפיפה של חנה מורג,

סופרת, חברה ואישה יקרה,

אותה אני מלווה במשך תקופה

בתהליך לליווי אישי בביתה.

בשירה היא מתארת שיח פנימי

עם הבגדים המשמעותיים

של יוסי בעלה, זכרונו לברכה,

שנותרו יתומים בארון הבגדים.

תודה חנה, על השיתוף העמוק,

הממחיש את העוצמות של הפרידה,

דרך ארון הבגדים.

פרידה בארון הבגדים, האמנם?

הם עומדים בשורה, חיילים חיילים.

חלקם מגוהצים,

חלקם נותרו בערימת העתודה לגיהוץ.

קבוצת הצבעוניים

קבוצת הבהירים

חולצות מכופתרות

חולצות טריקו

כולן מביטות אלי מן הארון,

בוקר וערב.

חודש חולף,

ועוד אחד ועוד אחד

ואין דורש.

החולצה המשובצת המאירה

חולצת הפסים האדומה כחולה

שנחנכה בערב השקה לפני שנה,

החולצה הלבנה המחמיאה,

זו שנקנתה לברית המילה

וזו שחייכה אליו ממדף בסוף העונה,

כל חולצה והסיפור שלה.

מביטות אלי

ואני אליהן

וחוזר חלילה

יום ועוד יום

חודש ועוד חודש ועוד חודש

ועוד מעט ממש שנה תמימה.

עומדות בשורות

מסודרות בצבעים.

ואני…. נעניתי היום לבקשה.

נגעתי

הזזתי

אבל רק ממדף אחד

לדלת השכנה.

אולי אולי זה רק חלום נורא?

קשה מאד

קשה מאד הפרידה .