״ממש קשה לי לשחרר״

"סיון גונן "כשלקוחה שלי מתקשה לשחרר אני לא מביעה דעה ונותנת לה מרחב

אחד התהליכים המאתגרים,

בתהליך הניקוי, טיהור והסידור

הוא ללא ספק שלב השחרור.

יחד עם זאת חשוב לי להגיד,

שהנקודה המעודדת היא שעם הזמן,

תהליך השחרור הופך ליותר ויותר קל,

וכבר לא צריך לחשוב כל כך הרבה,

אם אנחנו שומרים פריט מסויים או משחררים.

כולנו יודעים שיש לנו הרבה יותר בגדים

ממה שאנו לובשים.

הרבה יותר כלים,

ממה שאנחנו משתמשים.

הרבה יותר חפצים,

ממה שאנו צריכים.

הידיעה הזו לא בהכרח,

הופכת את שלב השחרור לקל יותר.

כאשר עולה הקושי,

אנו שוכחים את הידיעה הזו,

ונתקלים במעצור לשחרר,

מעצור שהרבה פעמים,

יושב על משהו עמוק יותר שקיים בתוכנו.

כשזה קורה לי עם לקוחה,

אני לא מביעה דעה, לא מלחיצה,

לא אומרת אם לשחרר או לא.

אני נותנת לה קודם כל מרחב,

נותנת לה להרגיש את הבגד,

אני מתבוננת,

שומעת את הקונפליקט הפנימי,

ובעדינות שואלת,

שאלות מנחות שמקלות על ההחלטה.

אחת השיטות בהן אני משתמשת,

שיש קונפליקט גדול מידי,

(בעיקר בבגדים/ או נעליים) ,

אני מבקשת מלקוחה שלי,

לבחור פריט מתוך הערימה הגדולה,

פריט שאותו היא אוהבת במיוחד,

ואז כאשר היא מחזיקה בפריט,

הגוף נזכר איך זה מרגיש

שממש אוהבים משהו.

כך מתקבלת החלטה מאוד ברורה,

שאת מה שאוהבים משאירים,

בניגוד לדברים אחרים,

שלא מעוררים בנו שמחה כלל,

שאותם בוחרים לשחרר.

כך משיגים יותר בהירות לגבי התחושה,

של מה אהוב עלינו ומה לא.

וברגע שיש בהירות,

יש דיוק בכמויות.