למה לנו הישראלים, קשה לשחרר חפצים מהבית.

סיון גונן מאחלת לכולם שנה טובה ומסודרת

כאדם החי חיים חילונים לגמרי,

אין ספק שתקופה זו בשנה,

(ראש השנה, יום כיפור)

גורמת לי להתקרב לשורשי היהדות

המיוחדים במסורת שלנו.

הבגדים הלבנים, הכבישים הריקים,

ההתבוננות פנימה.

באויר אוירה מיוחדת של שקט,

בה כל המדינה מאטה,

את קצב הדיבור, העשייה והמחשבה

ל- 24 שעות של מסורת מבורכת.

גם בנושא הסדר והארגון,

לא פעם ולא פעמיים תהיתי

אם העבר שלנו כעם,

אכן משפיע על היכולת שלנו

לשחרר חפצים מהבית.

חשוב לי לציין, שאכן למדתי והוסמכתי

בשיטה יפנית לסידור וארגון הבית והמרחב.

עם זאת, בהרצאות שלי מדגישה,

שלמרות שאנחנו אוהבים לאכול סושי בארץ

אנחנו והיפנים שונים אחד מהשני ,

לא רק בצורת העיניים שלנו

אנו שונים בתפיסה שלנו לגבי בית וחפצים,

התרבויות שלנו שונות,

ההסטוריה שלנו כעם שונה.

מהנסיון שלי בתחום ומביקוריי בבתים,

אני מבינה יותר ויותר שאחד האתגרים

המשמעותיים בתהליך הסדר והארגון,

הוא הקושי בלשחרר ולהוציא מביתנו,

את כל מה שלא משרת אותנו יותר

בבית ובחיים.

לכן עם הזמן, הגעתי להבנה,

שהשורשים היהודיים שלנו כעם,

יכולים להשפיע באופן משמעותי

על היכולת שלנו ליישם,

את מלאכת הסדר והארגון בבית.

ועל מנת ליישם את השיטה בהצלחה,

עלינו להתייחס ולהבין פרמטרים אלו

לפני שאנו בכלל ניגשים למלאכה עצמה.

אז למה קשה לנו יותר לשחרר?

על מה זה יושב?

היו בתים אלייהם נכנסתי,

עם קשר ועבר לאסונות בהסטוריה שלנו.

אסונות של תקופות קשות בגולה,

של תקופות קשות בארץ,

שהשלכותיהן עוברות הלאה בין הדורות.

תקופות רבות שפשוט לא היה והחוסר שלט,

והמחסור הוליד פחד שעבר אלינו בתורשה

ובא לידי ביטוי ״באגרנות״

והצמדות שלנו לדברים, לחפצים.

תופעה אשר גורמת לבתים להפוך,

מבתי מגורים לבתי אחסון.

החפצים שיש ברשותינו,

ממזמן קיבלו תפקיד אחר בחיים שלנו.

החפץ יוצר, לפחות אצל חלק מהאנשים,

תחושת ביטחון (עדיף שיהיה ורק שלא יחסר)

אני מאמינה שביטחון מסוג זה,

הוא אשלייתי.

כי ביטחון אמיתי לדעתי,

נובע מתחושה פנימית,

ולא ממקור חיצוני כמו חפץ.

אך הפער שקיים בין ההבנה הזו

לבין לחיות את ההבנה בפועל,

הינו פער גדול הקיים בהרבה מאוד בתים .

אבל מה שחשוב לי להדגיש,

שצמצום הפער הוא בהחלט אפשרי,

בעזרת ליווי מקצועי והכוונה נכונה.

בעבודתי אני מנחה באופן אישי ועדין,

איך להשתחרר בהדרגה,

קודם כל מתחושת הפחד,

ואז איך לשחרר באופן פיזי את המיותר.

נקודת הקיצון ההפוכה לגמרי,

ממה שפירטתי עד כה,

היא נקודה נוספת שמקשה עלינו לשחרר

וחשוב שנזכיר אותה והיא:

תרבות הצרכנות השפע!

מהיסטוריה של חוסר וצימצום,

עברנו לתרבות של שפע וצרכנות חומרית,

המקיפה ומציפה אותנו בכל מקום.

התרגלנו לצרוך כל חג, כל יום, כל הזמן.

התרגלנו לקנות הרבה מעבר למה שצריך.

התרגלנו למבצעים שהפכו לשגרת חיים.

וכל יציאה מהבית ,זו הזדמנות להתחדש.

השפע מבלבל אותנו,

מוציא אותנו מאיזון,

וסביבתנו הופכת לעמוסה.

ואז בגלל שקנינו,

בגלל שהוצאנו על זה כסף,

איך נשחרר את זה?

עוד לא הספקנו ללבוש את זה?

עוד לא הספקנו להשתמש בזה?

וזה יוצר מעגל של עומס הממשיך לגדול.

אנו מתרגלים לעומס, ולא רואים אותו.

הוא ״משתלב״ עם התפאורה של הבית. ואז אנחנו לא מבינים,

למה אנחנו מרגישים עייפות,

למה הכל תקוע לנו בחיים ולא זורם,

למה עמוס לנו בנשמה.

לכן, לצד ההבנה של ״שורשי האגרנות״,

עלינו לעשות את הדרך האמיצה לשינוי,

שינוי אותו נשיג דרך הבנה והתבוננות,

על העבר של המשפחה שלנו,

על העבר של העם שלנו.

עלינו להוקיר על הטוב שיש לנו בחיים, לשנות את התדר מפחד לאהבה, להשתחרר מהרגלים ישנים, ולנטוע בביתנו הרגלים בריאים

שמדוייקים לחיינו בהווה.

לסיום, מוזמנים לשתף,

מה אתם חושבים על הנושא.

האם יש קשר לדעתכם,

בין היכולת שלנו לשחרר,

לבין העבר שלנו?

האם אתם חשים בעצמכם,

את הקשר הזה בחייכם?

אשמח לעזור למי שמעוניין

להשתחרר בעדינות מהעבר.

רוצים לשאול עוד שאלות בנושא?

התקשרו אליי לנייד ל 050-4264787