למה יש לנו כל כך הרבה חפצים ומה אפשר לעשות בנידון

יש לנו כל כך הרבה חפצים שאולי "יום אחד" נשתמש, האמנם

לפני כמה ימים נשכבתי על הספה אחרי שסיימתי: להכין אוכל לילדים לבית ספר, להפעיל מדיח,

ולעשות את היישור קוו בבית של סוף היום.

זפזפתי להנאתי בנטפליקס ועיניי נחו על סרט תיעודי בשם: מינימלזם....

זה לא שלא שמעתי על כך בעבר אבל הסרט סיקרן אותי והתחלתי לצפות בו.

בחור בגיל ה-40 לחייו היה הדמות הראשית שתועדה. הוא סיפר שהיה לו כל מה שאפשר לחלום

כסף, עבודה טובה, מכוניות וכו... אבל שורה תחתונה, הוא לא היה מאושר.

הוא חיי את חייו ממשכורת למשכורת וקנה חפצים בלי סוף.

תחילה הוא לא הצליח להבין מה גרם לו לחיות את חייו בחוסר שביעות רצון.

הרי יש ברשותו את כל הרכוש שאי פעם איחל לעצמו.

הוא דיבר על כך עם חברו,שעבד איתו באותה חברה והרוויח את אותם סכומים

אך ההבדל בינייהם היה שחברו היה מאושר בעוד שהוא היה אומלל.

בשיחה כנה, סיפר לו חברו שהוא שיחרר 90 אחוז מחפציו.

90 אחוז שהיו עבורו ללא שימוש, ציוד מיותר שישב סתם בביתו והעלה אבק.

ברגע ששיחרר את המיותר הוא הרגיש קלות, שחרור, אוורור כאילו החפצים סגרו עליו

וסוף סוף הוא הרגיש שיצא לחופשי.

הוא הסביר שהיום הוא לא מבזבז סתם את כספו ואורח חייו החדש, גרם לו לחסוך

כל כך הרבה כסף שעד לפני כמה שנים, היה רגיל לבזבז.

החבר, לאחר ששמע דברים אלו החליט לאמץ את אורח החיים המנימליסטי,

ואף הוא שיחרר את כל המיותר את כל הלא חיוני שהיה בחייו וגם הוא חווה

את אותה תחושה של יציאה לחופשי..

ואכן, מי שעושה באמת תהליך סידור ושחרור מעמיק, ירגיש גם הוא את תחושת האוורור הזו

כאילו הריאות התמלאו בחמצן מחודש.

אך.... מצד שני ואם כל הכבוד למינימליסטיות,היה משהו מאוד ריק בבתים

של שני החברים.. לפחות בתחושה שלי.

וכמו כל דבר בחיים הכל זה עניין של איזון: לא להיות בהפרזה ולא להחסיר מעצמנו

יתר על המידה.

הסרט שם דגש מאוד חזק על תרבות הצריכה שלנו והיתה נקודה בנושא זה,

שמאוד הזדהיתי איתה. הדמות הראשית הסבירה שאנו רגילים לעשות קניות מתוך מקום של חוסר.

לדוגמא: כשנגמרים לנו המצרכים בבית, זה הזמן לעשות קניות.

אבל ברגע שהקניות קשורות לבגדים, חפצים וכן הלאה, בדר"כ אנחנו קונים מתוך חוסר רגשי

ולא מתוך חוסר פיזי- כמו המצרכים. למה הכוונה?

אם אנחנו לא מרגישים במיטבנו ואין לנו מצב רוח, אז כדי לשנות את המצב רוח

אנחנו מוצאים את עצמנו קונים דברים שלא בהכרח אנו צריכים.

תחילה יש שמחה על הרכישה החדשה אבל היא מתפוגגת דיי במהירות

ואז שוב אנו חווים את החוסר, וחוזר חלילה.

בלימודי ימימה למדתי על הדפוס הזה שלנו. המורה שלי הסבירה שקניות זה

סוג של משענת פיצוי כלומר הקניות "מפצות" על החוסר, אך תוך זמן קצר נרגיש שוב

את החוסר ואפילו בצורה מוגברת יותר כי לא "טיפלנו" באמת בחוסר באופן מהותי.

אני בטוחה שנתקלתם בתופעה זו באוכל לדוגמא.. אוכל מנחם עשיר בכל טוב

ורווי בקלוריות ושומן. תחילה יש התענגות אבל כשהיא חולפת, החוסר מורגש בעצימות.

נקודה מעניינת נוספת היא שאנחנו כל כך רגילים להכניס חפצים הביתה

אבל פחות מתורגלים בלשחרר. כאילו לחפצים שנכנסים לבתינו יש כרטיס

one way ticket

ואנחנו אפילו לא מודעים לתופעה.

אנו לא עוצרים לרגע ושואלים את עצמנו: האם אנu באמת, אבל באמת

צריכים, רוצים ואוהבים את החפץ הזה שאני הולכים להכניס לביתנו עכשיו?

אני חושבת שאם נשאל את עצמנו את השאלה הזו ונענה עליה בכנות,

אנחנו ניהיה הרבה יותר שקולים ומחושבים בנוגע למה שנכנס אלינו הביתה.

לכל חפץ שנכנס אלינו הביתה ישנה השפעה.. לכל חפץ יש סיפור שעומד מאחוריו.

הרבה מהסיפורים מיותרים לחיינו. הרבה מהחפצים שאנו שומרים במחסן שוכבים שם

שנים על גבי שנים ו- "היום האחד" הזה שאולי נצטרך אותם ...לא מגיע ולא יגיע גם...

למה אנחנו שומרים? מתוך פחד שלא יהיה? שניהיה פתאום חשופים?

שאולי יום אחד נצטרך? ואיזה מחיר אנחנו משלמים?

מחיר כבד, זה בטוח...

כשהבית עמוס אין לנו באמת שליטה על הרכוש שנמצא ברשותינו. ואנו פשוט

נושמים את הדחיסות, חשים את התקיעות עד שכבר לנו לא נשאר מקום

בבית שלנו כי הבלגן והעומס השתלטו על החללים.

אז מה עושים?

קודם כל, השינוי מגיע בצורת החשיבה. ברגע שנבין את הדפוסים שלנו,

ברגע שנזהה שאנו צורכים מתוך מקום רגשי, ולא מתוך צורך ורצון אמיתי, פה ייחול השינוי...

ברגע שנשתחרר מסיפורים של "אולי יום אחד" אשתמש בזה, או... "לא נעים לי"

או ..."לא חבל"... יחול שינוי בחיינו.

ברגע שנפסיק להתפתות, לבצע רכישות באמצע הלילה בנייד שלנו בגלל שמשעמם לנו,

משהו יתחיל להשתנות בהסתכלות שלנו על הדרך בה אנו מתנהלים.

ואז נוכל לאט לאט ובהדרגה להשתחרר מק"ג של עומס מיותר שחי ונושם סביבנו...

אני חושבת שבסופו של דבר, בית מאושר- זה בית מדוייק.

למה הכוונה? בית ללא עומסים וכל מה שנמצא סביבנו בביתנו הינו בשימוש ואהוב.

אני אספר לכם, שאפילו אני עדיין מדייקת את המרחב סביבי אחרי שכבר 5 שנים

אני מיישמת את שיטת הסידור היפנית.

לכן, סבלנות והתמדה חשובים לתהליך. אין פה פתרון קסם מהיר

כי מה שבא מהר גם הולך מהר...

לסיכום חשוב לי להגיד לך שאם את מרגישה את העומס בבית וקשה לך להתמודד

עם "הדבר" הזה לבדך, אנחנו יכולות לעשות את זה ביחד ובמחיר אטרקטיבי במיוחד.

בשנה האחרונה ובעקבות הקורונה התחלתי לעשות

סדנאות אונליין אישיות אחת על אחת, כלומר רק אני ואת בליווי ספציפי לבית ולצרכים שלך

תוך הדרכה אישית שלי לאורך כל שלבי התהליך.

אני יכולה להגיד לך שאחרי שנה של נסיון בהנחיית התוכנית האונליין האישית,

היא פשוט עושה פלאים ויש לה הצלחה אדירה בבתים אותם ליוויתי.

כי לדעתי מה שאנחנו באמת צריכים כדי לייצר שינוי בחיינו הוא: תמיכה, מסגרת, דרבון,

צ'ק ליסט מסודר ולהוציא לפועל את מה שלמדנו בשתי הידיים שלנו.

סדר זה כמו תזונה ספורט או כל הרגל חדש שאנו רוצים לסגל לעצמנו.

אם אנחנו רוצים לעשות שינוי,העשיייה תלוייה בנו בלבד. כי אף אחד לא אוכל בשבילנו

או מתאמן עבורינו..

כן... יש הנחייה וליווי צמוד וזה מה שנקרא -המעטפת (מסגרת) שהיא מאוד חשובה,

אבל כדי שהשינוי יהפוך להתנהלות החדשה שלנו בבית ונדע איך לשמר את מה שלמדנו,

זה יקרה רק שנבטח בעצמנו, ונראה שאנו מסוגלים לעשות זאת.

כך נדע להעריך, לשמר ולהנות מההתנהלות החדשה שסיגלנו לעצמנו.

לפרטים נוספים על התוכנית, כתבי לי למייל הבא

info@kimonoisrael.co.il ואחזור אלייך בהקדם