top of page
  • סיון גונן

מה הקשר בין תשעה באב לבית שלנו



לאורך כל השנים , תשעה באב עבורי, התייחס לתיאור הבעת פנים מדוכדכת של: ״מה יש לך,

מה הפרצוף תשעה באב הזה"?... מעבר לכך ידעתי באופן כללי שתשעה באב הינו יום צום

המסמל את חורבן בית המקדש, אבל בזה ניתן לסכם את הידע ״הנרחב״ שלי בנושא.


אז ברשותכם אקח את הנושא לתחומי ואשתף אתכם בקשר המדהים שגיליתי בין הבית שלנו

לבין תשעה באב. אז בואו נתחיל עם קצת הסטוריה על רגל אחת בנוגע הקמתו של

בית המקדש הראשון שלנו. אז ככה, דוד המלך ביקש לבנות בית קבוע (בית מקדש) לארון הברית,

ששכן עד אז במשכן נייד. המשכן היה עשוי מעמודי עץ ויריעות בד והכיל בתוכו כלי קודש רבים.

את המשכן פירקו ובנו מחדש, בצוותא עם נידודי ישראל במדבר במשך 40 שנה.

דויד החליט בזמנו, שהגיע העת לבנות משכן קבע ואת מלאכת הבניה הוציא לפועל, בנו של דויד-

שלמה המלך. כל תהליך הבניה מפורט בספר מלכים ולקח כ- 7 וחצי שנים.


הגיעו למסקנה בימי קדם שלמרות שהאלוהות הינה בלתי מוגבלת ביכולותיה ובנוכחותה

למקום ספציפי אחד עדיין היה צורך עז לבנות מקום ייצוגי להתגלות ה' בארץ.

היה צורך בבית שיאגד את כולם, שייתן מרגוע ויאפשר לכל אחד ואחת להתחבר ולהרגיש

את נוכחות השכינה בתוכו. היה צורך בבית שיחבר אותנו לניצוץ האלוהי ויהיה מרחב של

סליחה, מחילה, קבלה. בית שיאפשר לעם להתאגד יחד עם יושביו ולצאת ממנו כשהוא

בציר כוחו, מחוזק ומרגיש אמונה ותיקווה בליבו.


לפי ההיסטוריה, בית המקדש נחרב, נבנה שוב (ע"י הורדוס) ונחרב בשנית ע"י טיטוס שליט רומא. אחת הסיבות לחורבן בית שני נבע (לפי היסטוריונים) מחילוקי דעות ומאבקים פנימיים בתוך העם. לבסוף טיטוס שליט רומא ניצל את המצב הפגיע בעם, החריב שוב את בית המקדש ועד היום אנו מסמלים ובוכים בתשעה באב על חורבן בית המקדש, ועל גלות עמנו מירושלים.


אז לאחר שיעור ההסטוריה אפשר לסכם שגם בעולם הקדום וגם בימינו הבינו טוב טוב את המשמעות של המושג "בית". בית זה המשכן שאליו אנו תמיד רוצים לשוב. הבית הוא העוגן ומרחב המוגנות שלנו. בבית אנו יכולים לנוח באמת, להוריד מסיכות, להוריד הגנות, להיות יותר חשופים, יותר פגיעים, יותר מופרים ואז למצוא את דרכנו חזרה למתינות כשנחליט כשהגיע הזמן לחזור "הביתה".


זה לא סוד שכשבחוץ המציאות מופרת והאמון מתערער, הפחד מחלחל והנפש מתרוצצת

וכמה טוב שעל אף ההתרוצצות שיש לנו את הבית שלנו, את המשכן הפרטי שלנו,

כדי לתת לנפש שלנו מרגוע, וזמן להחלים. כמה טוב שיש לנו בית כדי לאפשר לנו להרגיש

את כל מנעד הרגשות שקיים בתוכנו מבלי להילחם, מבלי לבטל, מבלי להתעלם.

פשוט לתת לדברים לצוף כדי להשתחרר ולחזור שוב לגלים שקטים ונשימה סדורה.

כמה מעודד לדעת שיש חוקיות שאפשר לסמוך עליה, שתחושת החורבן הפנימית

שאנו לפעמים חווים היא תחושה זמנית וחולפת ושאם נתבונן פנימה, נראה שגם כשאנו

מרגישים סוף העולם, עדיין קיים הרבה טוב סביבנו.


ברגעים אלו, ולא תמיד בקלות ובהצלחה, אני בוחרת להיות בהכרת הטוב. להדליק נר,

לכבות אורות חזקים בבית וממש לכתוב במשפטים את הדברים הבאים: שכמה טוב שיש לי בית,

שיש לי את המרחב שמאפשר לי לנוח, שיש לי את הפינה שבה אני יכולה לחוות אינטימיות עם היקרים לי מכל, שיש לי את הקן שלי שבו אני יכולה להתחזק ולקחת פסק זמן מהעולם שבחוץ. ברגע שנכיר בטוב שכבר קיים ונסכים לראות אותו, נשנה את התדר שלנו מתדר של מאבק לתדר של מנוחה,

תדר של חיבור לשכינה שזה ההיפך הגמור מחורבן. אני מברכת את כולנו בשבת שלום

וש-תשעה באב יהפוך לתשעה באהבה ❤ (

 

האזנת כבר לפודקאסט שלי? לחצי על התמונה למעבר לפודקאסט


הפודקאסט מופיע גם בספוטיפיי, אפל פודקאסט, אמזון מיוזיק, וגוגל פודקאסט.

הזינו בשורת החיפוש למה לא מוצאים שום דבר בבית הזה, והפודקאסט יעלה לכם עם כל הפרקים.


 

הצטרפת כבר לקבוצת פייסבוק שלי?




 

אם אהבתם את הפוסט ואתם רוצים להמשיך להיות מעודכנים בכל הערוצים והסרטונים שלי,

אני מצרפת את כל הקישורים: לעקוב אחרי באינסטוש ובפייסבוק, להירשם לערוץ שלי ביוטיוב

וכמובן לקבל לפני כולם את הניוזלטר השבועי שלי כדי שלא תפספסו דבר.


אינסטוש- לחצ/י כאן


פייסבוק- לחצ/י כאן


יוטיוב- לחצ/י כאן


לניוזלטר- לחצ/י כאן

325 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comentarios


  • Youtube
  • Instagram
  • Facebook
  • Whatsapp
bottom of page