• סיון גונן

סיפורים מבית סבא וסבתא


אני בתמונה עם סבא וסבתא שלי
הקשר בין ההסטוריה שלנו כעם לשיחרור חפצים מהבית

סבא שלי, ראובן קרבצ'יק זכרונו לברכה, היה ועדיין נשאר אחד האנשים האהובים והמשמעותיים בחיי. אחה"צ טיפוסי בילדותי היה ללכת לסבא וסבתא. כמעט כל יום עשיתי זאת (עד כיתה ו' בערך). היינו יושבים שלושתינו, סביב השולחן בסלון, שותים משהו חם ומנשנשים עוגיות פתיבר, או עוגה שסבתא הכינה. ברקע, האזנו לשוליית הקוסם בפטיפון כאשר אני מחזיקה את כריכת התקליט בידי ובוחנת טוב טוב את התמונות המצויירות בעטיפת האלבום. לפעמים היינו משחקים רמי אבנים, דומינו, קלפים, אבל כמעט תמיד, המשחק שכיכב סביב השולחן היה חי, צומח דומם..


אני נזכרת בתקופה זו עכשיו תוך כדי כתיבה, וזה עושה לי תחושה של נחת. אני נזכרת באין סוף פעמים בהם בילינו בגן המשחקים בקריית מוצקין. עדיין רואה בדמיוני את המגלשה עם ראש הדונלד דאק והלשון הארוכה שבעצם היתה המגלשה עצמה. סבא שלי היה האדם סובלני שלימד אותי להתנדנד לבד, לרכב על אופניים ואפילו התעקש שאלמד לדקלם את לוח הכפל בעל פה תוך כדי זה שהוא מקליט אותי בטייפ.


פעם אחת כשהשתעלתי, הוא אמר לי שלא משתעלים ושומרים את השיעול בפנים כדי לא לעשות רעש.

אמרתי לו שאני ממש צריכה להשתעל והוא אמר לי שכשהיה ילד, שיעול בקול רם, יכול היה לסכן את חיוו.

כילדה לא הבנתי למה התכוון, אך כשגדלתי וסבא סיפר לי סיפורים מתקופת המלחמה באירופה

הבנתי למה התכוון, אבל עדיין בכל גיל, הייתי עוצרת את השיעול לידו.


סבא שלי היה מאלו שמספרים הכל, את כל הזוועות שעבר ושמשפחתו עברה בתקופת השואה.

סיפורים מזעזים והוא לא החסיר פרט. הייתי מדיימנת את התמונות בראשי, רואה את הדמויות

וכל הזמן שואלת את עצמי, איך הוא וכל מי שחווה את התקופה האפלה והחשוכה הזו, שרד ונשאר בחיים.


סבא שלי בחיוו ,אפילו קליפה של מלפפון, לא היה זורק לפח וכשבאתי יום אחד להשליך את קליפות המלפפון, הוא הוציא אותם מהפח הקטן (בצורת המשולש) שהיה בכיור, ואכל באותם באותו הרגע.

סבא שלי בעצם לא זרק כלום. הכל הוא שמר, כי הכל לטענתו היה אופציונלי לשימוש חוזר. אבל על אף ששמר הכל, סבתא שלי באורח פלא הצליחה לשמור על בית מסודר ונקי, והעומס לא היה מורגש.

הסדר בבית של סבא וסבתא היה נעים לי ועד היום זכור לי הריח של הכביסה שלהם באויר.

אבל ארונות האחסון של סבא היו מלאים עד אפס מקום. אני זוכרת אפילו ששאלתי את עצמי בתור ילדה, אם הוא יודע בכלל מה חבוי לו אי שם בארונות.


יום השואה עבורי, זהו יום שאני חושבת על סבא שלי יותר מכל יום אחר. אני מריצה בראשי את הסיפורים שלו וחושבת עליו ועל מה שעבר בצעירותו.

כשחוויתי בתור ילדה את הצורך של סבא שלי לשמור כל דבר, הבנתי בשלבים מאוחרים יותר של חי