הטעות הנפוצה ביותר בתהליך לסידור הבית

כדי לעשות סדר, יש לפעול לפי הסדר

"אין לי בעייה לזרוק דברים

אני זורקת כל הזמן

ועדיין הבית שלי עמוס ומבולגן,

למה?"

אז, אלו שיחות שאני מקיימת,

פעמים רבות עם אנשים,

כאשר הם רוצים להבין

מה לא עובד להם בבית.

הבעיה נעוצה כבר במשפט הראשון:

"אין לי בעייה לזרוק דברים,

אני זורקת כל הזמן"

ולמה?

כי זהו לא הסדר הנכון,

בתהליך משמעותי של סידור וארגון.

כשאנו מתכוונים לעשות סדר אמיתי,

אם ההסתכלות שלנו תיהיה על מה

שאנחנו מוציאים מהבית, זורקים,

מוסרים, משחררים, נפטרים, מעיפים,

ולשם יילך המיקוד שלנו,

אז לעולם לא ניצור סדר אמיתי.

כי ברגע שאנו מתמקדים במה:

שאנחנו לא אוהבים,

במה שנמאס לנו

במה שלא משמח אותנו

במה שצריך לצאת מחיינו,

ההלך רוח שלנו ירוד יותר

ואנו לא יכולים להבחין בטוב,

להבחין במה שממלא אותנו באמת.

ואז יש נטייה להיפטר מדברים

יתר על המידה,

לזרוק ולהוציא רק כדי לזרוק

ולא מתוך מקום של דיוק...

ובטווח הרחוק, זה יכול ליצור תיסכול.

הסדר הנכון בעשיית סדר,

הוא להתמקד ב "יש"

להתמקד במה שממלא,

במה שמשמח,

במה שאהוב ושימושי עבורנו.

ברגע שאנחנו מתמקדים בטוב,

מתמקדים באהוב ובפרקטי,

אנו מזהים את הפריטים

שעונים לקריטריונים אלו

ובוחרים להוקיר ולהשאיר אותם בחיינו.

ולכן, ברגע שאנו מדייקים

את מה שנשאר

הרבה יותר קל לנו לזהות

מה שצריך לצאת מהבית.

כאשר אנו מחדדים

את מה שאהוב ובשימוש,

אנו מייצרים בתוכנו אינדיקטור,

שיודע איך זה מרגיש

כאשר ישנו חפץ

שהוא אהוב ובשימוש.

ואז כל חפץ שמגיע אלינו לידיים

לבדיקה באינדיקטור הפנימי שלנו,

ייבחן בהשוואה לחפץ האהוב שבחרנו,

וכך יהיה לנו הרבה יותר קל

להגיע להחלטה מדוייקת

לגבי שאר החפצים שלנו.

לכן, כשאני עובדת עם לקוחות שלי,

החל מהמפגש הראשון

שעוסק כולו בבגדים,

אני מבקשת מלקוחותיי לבחור

קודם כל ולפני הכל,

את הבגד האהוב ביותר

מערימת הבגדים,

והוא מהווה עבורנו את האינדיקטור

לשאר הבגדים במלאכת המיון.

את הבגד האהוב

אנו שמות לידינו, וכאשר עולה דילמה

אנו משוות את התחושה וההרגשה

של הבגד שמעורר דילמה

לבגד האהוב שהנחנו בצד.

זכרו שהמטרה הסופית שלנו,

היא להיות מוקפים בחפצים

שעושים לנו טוב על הלב

ולחיות בבית שאנו אוהבים

ושעונה לצרכים שלנו,

ולכן חשוב שהתודעה שלנו בתהליך,

שתיהיה מכוונת למה שממלא אותנו,

מה שממלא את הבית שלנו,

ולא למה שיצא מהבית..

שלא תבינו אותי לא נכון,

זה מאוד חשוב

להשיל מהבית

את כל הק"ג המיותרים,

וכמו שאני תמיד אומרת בהרצאות שלי,

"אי אפשר לסדר מבלי לעשות מיון"...

אבל לשם אנו מגיעים,

רק כאשר חידדנו קודם כל

את מה שנשאר.

מה שבטוח,

ברגע שאנחנו מתמקדים במה שיוצא,

אנו מוצאים דברים מהבית,

מבלי לחשוב לעומק,

ואז גם קונים,

צורכים וממלאים חזרה את הבית.

כי החפצים איבדו מחשיבותם

והריקון לא נבע מתוך חשיבה לעומק,

אלא מתוך אקט ריגעי שנותן לנו שמחה,

אך הוא מתפוגג דיי במהירות.

לכן, המיקוד בתהליך סידור בית

בהשראת שיטת קון- מארי

הוא קודם כל,

במה אנחנו בוחרים להשאיר

ורק אחרי שחידדנו מה נשאר,

כל השאר יכול להשתחרר.

גם פה, עלינו להסתכל על

"חצי הכוס המלאה"

שהשארנו בבית

ולא על החצי הריקה..

ואם נשמור על הסדר הנכון,

נעריך את סביבתנו,

נרגיש את האנרגיה הטובה

מעצם היותינו מוקפים בחפצים משמחים,

ונשחרר את הדברים הנכונים עבורינו

ללא רגעי חרטה בהמשך הדרך.

אז כל שנותר לכם לעשות,

זה להסתכל סביבכם,

ולבחון אם כל מה שנמצא בביתכם

הינו אהוב ובשימוש.

ראשית, זהו את כל את מה שאתם אוהבים

וכל השאר יגיע בבהירות,

כי פעלתם בסדר הנכון.

בהצלחה!!!